להקים תוכנית משילות מאפס: מה שלא כתוב במסגרות
המסגרות מסבירות מצוין מה תוכנית משילות צריכה לכלול. הן פחות מדברות על ה'איך' המבולגן, שבו רוב התוכניות נשברות.
כשהקמתי תחום משילות מידע מאפס בארגון פיננסי גדול, הגעתי חמוש בכל המסגרות הנכונות. מהר מאוד גיליתי שהפער האמיתי הוא לא בידע, אלא ביישום. הנה כמה לקחים שלא מצאתי בשום ספר.
סמכות קודמת לתוכן
אפשר לכתוב את המדיניות הטובה בעולם, אבל בלי גוף שמוסמך להכריע היא נשארת המלצה. הדבר הראשון שבניתי לא היה מסמך, אלא ועדת היגוי עם גיבוי הנהלה בכירה אמיתי. ברגע שלוועדה הייתה סמכות להכריע במחלוקות על הגדרות ובעלות, התוכנית התחילה לזוז. עד אז, הכול היה דיון.
ניצחון מהיר אחד שווה עשרה מסמכים
הפיתוי להתחיל מ"סדר מלא" גדול: למפות הכול, להגדיר הכול, ואז להשיק. זו דרך בטוחה לאבד את תשומת הלב של ההנהלה. במקום זה, התמקדתי בהתקדמות נראית לעין: מינוי בעלים לדומיין קריטי, סיווג מערכת מרכזית, פרסום קבוצת מדדים מאושרת שמנעה מחלוקות בדוחות. כל ניצחון כזה הצדיק את התקציב לשלב הבא.
אנשים לא מתנגדים לשינוי, הם מתנגדים שישנו אותם
הטעות הכי גדולה היא להתייחס למשילות כפרויקט טכנולוגי. היא בראש ובראשונה שינוי תרבותי. ברגע שעובד תופס את המשילות כ"עוד נוהל של המחשוב", היא מתה. ההשקעה שהחזירה את עצמה הכי הרבה הייתה דווקא בתקשורת: להסביר שוב ושוב למה זה חשוב, ולמי זה עוזר.
את הצד המסודר של התהליך ריכזתי במפת הדרכים ליישום, בהקמת ועדת היגוי ובבניית תרבות נתונים.